בן שרה ויהושע, נולד ביום ב' באייר תרפ"ח (22.4.1928) בירושלים. גדל ולמד בבית סבו המורה, ירחמיאל מיליקובסקי, בצפת. אחרי סיימו את בית-הספר היסודי שם המשיך לימודיו בדגניה ב'. היה חבר "התנועה המאוחדת". בהיותו כבן 16 הצטרף לפלמ"ח ובמסגרת זו עבר את הארץ לאורכה ולרוחבה. בזמן המאבק בבריטים השתתף בפעולות-מחתרת שונות ומסוכנות, ואף נפצע באחת מהן. הוא אהב את העבודה במשק והתמחה כרפתן, כחבר הגרעין הפלמ"חאי בדגניה ב'. ביולי 1947 נשלח לקורס מ"כים.

עם פרוץ מלחמת-העצמאות שירת באחד מגדודי הפלמ"ח בחטיבת "יפתח" אשר עמד בקרבות רבים ועזים בגליל העליון והשתתף בקרבות נבי-יושע וצפת. שלושה ימים אחרי נפילת דודו, אחי אביו, בצפת יצא אף הוא מאותה עמדה להסתערות על "המצודה". שלוש פעמים ניסו לכובשה ואחרי שנפל מפקדם ורוח הלוחמים נפלה, קרא להם: "לא עת בכי ואבל עתה! קדימה!" המחלקה הסתערה בפיקודו וכבשה את הבניין. הוא עצמו נפצע ברגלו ונשלח לבית-החולים בטבריה. אחרי החלמתו נשלח לנגב, ובשעת הפצצה מצרית, כאשר פיקד על משוריין בסביבת רוחמה, נפל ביום ד' בתשרי תש"ט (7.10.1948). נקבר בדורות.

ביום י"ז באייר תש"י (4.5.1950) הועבר למנוחת-עולמים בבית-הקברות הצבאי בהר-הרצל בירושלים.